עד לפני שבועיים הסתדרתי והכל זרם יפה.
עד שנפלה עלי הַפְּצָצָה!

כי יש דרך שאני צריכה לעבור, כי יש לי חלום (מבטיחה לצעוק אותו בעתיד)

אבל רגע, איך בכלל הגעתי לזה? זה בכלל לא קשור לפוסט ובטח לא לנושא שלו.

כי אנחנו שוֹחוֹת עם הזרם ונגד הזרם ונופלות וקמות ותמיד ממשיכות.

אז יש מגירה מלאה בהם ואף אחד לא מבין את הקטע המוזר שלי.

זה תמיד תופס אותי לא מוכנה..

סל עצום של זיכרונות ואימא אחת קטנה

..אני רק זוכרת שההחלטה הייתה רגעית ובהחלט הורמונאלית

האם אני בהגזמה?